מתקן מים

באחד הפרקים החביבים ביותר של סדרת הקאלט פלטפוס, בפינה הזכורה לטוב "נווה חמציצים", אומר צחי ליגאל הדפוק שכדאי לו להסתיר במידת האפשר את החריגות שלו. הדמות משתמשת בתכנית בביטוי: "הסתר דפיקותך". פרויד דיבר על דרך להתמודדות עם דחפים שהחברה לא מאשרת וכינה אותה בשם "סובלימציה". מדובר בשתי גישות שלמרות שהן רחוקות זו מזו, שתיהן מתעסקות בדרכים שאנחנו נוקטים בהן כדי להתמודד עם התנהגויות שלא מקובלות בחברה.

סובלימציה

כדי להסביר מעט יותר על העניין ניתן את הדוגמא הקלאסית של פרויד ובה אדם שנמשך באופן מיוחד לביתור של אנשים, שמראה הדם מרגיע אותו וכי כל שברצונו הוא להחזיק סכין ביד ולחתוך בבשר החי, באופן תת מודע יבחר בסופו של דבר ללמוד את מקצוע הרפואה ויהפוך למנתח. בצורה כזו, הוא יוכל להפנות את הדחפים ההרסניים שלו לאפיקים חיוביים ומועילים ולא פחות חשוב מכך, לכאלו שיהיו מקובלים על החברה. אך כיצד כל זה קשור לנושא של מכשיר מים? רגע, סבלנות.

הסתר דפיקותך

הגישה של צחי לעומת זאת לא עוסקת בתיעול של הדחפים הטבעיים אלא בהסתרה שלהם, בהקמת חומות מהחברה שלא יאפשרו לאיש להציץ לנבכי הנפש של האדם החריג. לרוע המזל אנשים רבים נוקטים בגישה הזו ובמקום לפנות לטיפול או לתעל את הדחפים הטבעיים שלהם לאפיקים חיוביים, כך הם ממשיכים לעסוק בפעילויות שנחשבות בעיני החברה למשונות בחדרי חדרים, הם נוטים להסתגרות ולהתבדלות ובסופו של דבר מוקצים מהחברה. זה כמעט והיה גורלי, לולא ההורים שלי החליטו להתקין בבית מכשיר מים, בערך לפני חמש עשרה שנים, כשהייתי בן 16.

מכשיר מים תמים

תמיד הייתי ילד מעט משונה. היו לי תחביבים משונים כמו איסוף חפצים שלא קשורים זה לזה או מנהגים לא שגרתיים כמו הרגלי אכילה משונים. כשהגיע מתקן המים לבית שלנו, התחלתי לעסוק בתחביב מאוד לא שגרתי שמהותו הייתה תחרות מים ביני לבין המתקן. הייתי מנסה לשתות את המים מהמתקן ולרוקן אותו לפני שאני עצמי לא אוכל לשתות יותר. לעתים קרובות הפעילות הזו סחררה אותי. לא ידעתי אז מדוע, אבל כתבה בעיתון על תופעה של התמכרות למים קרוב לוודאי גרמה למפנה הגדול ביותר בחיי.

התמכרות הרסנית למים

מתברר שישנם אנשים שמתמכרים למים, פשוטו כמשמעו. צריכת כמויות גבוהות מאוד של מים מובילה לערעור של רמות הנתרן בדם וכתוצאה מכך לתופעות כמו תחושת היי, סחרחורות וכיו"ב. הצרה היא שאנשים כאלה מתים כתוצאה מקריסה של הקיבה שלהם בחלל הבטן. ברגע שסיימתי לקרוא את הכתבה הפסקתי מיד מההרגל המשונה הזה, אבל החלטתי לתעל את האובססיביות שלי ואת יצר התחרותיות לאפיקים אחרים ומה אתם יודעים? זה עבד!

האובססיביות הפכה ליתרון

אני כבר לא עושה תחרויות עם מתקן מים, אבל היום אני מתגאה בעשרה שיאי גינס ששברתי בשנים האחרונות וביניהם, אכילת נקניקיות בשעה, איזון של כמות הכוסות הרבה ביותר על הסנטר ודילוגים במקל פוגו. לזה אני קורא סובלימציה!